קבלת דבר במרמה

שקר ומרמה, כשלעצמם, אולי מגונים מבחינה מוסרית – אבל לא מהווים עבירה פלילית. כאשר מתלווה להצגת הטענה העובדתית השקרית פגיעה ברכושו של אדם אחר, בגופו או בחירותו, אז הופכת היא להיות עבירה פלילית.

עבירה זו יכולה לכלול בתוכה מגוון רחב של התנהגויות וגם של מחדלים – כאשר אדם נמנע מלתקן טעות עובדתית, ומפיק תודות לכך טובת הנאה כלשהי. היקף המרמה כולל כל טענה עובדתית, בעבר, בעתיד או בהווה, שהאדם האומר אותה (או נמנע מלתקן אותה) יודע שהיא אינה אמת.

טובת ההנאה, כלומר "הדבר", יכול להיות כמעט כל דבר: כסף מזומן, יחסי מין, ויתור על חוב, מקום עבודה, קצבת ביטוח לאומי ועוד ועוד.

בעבירה זו התביעה צריכה להוכיח, שהחשוד: א) טען טענה שאינה אמת. ב) ידע שהטענה אינה אמת. ג) קיבל "דבר" כלשהו. ד) קשר סיבתי בין הטענה השקרית לבין טובת ההנאה.

לעבירה זו, או לחשד בעבירה זו, נלוות לעיתים גם חשדות בעבירות נוספות. הפרת אמונים, למשל, אצל עובדי ציבור. הלבנת הון ועבירות מיסוי, כאשר מדובר על "דבר" מסוג כסף או נכסים אחרים.