חקירה במשטרה, בין אם כחשוד ובין אם כמעורב אחר, יכולה להיות אירוע מלחיץ ומבלבל, היוצר אצל כל אחד, ובוודאי אצל אדם מן היישוב, חשש וחרדה מהעומד להתרחש. תחושות אלה עלולות "לשחק" לידי רשויות החקירה בסיטואציה בה לכל מילה חשיבות גבוהה.

החקירה הינה חלק מההליך הפלילי במסגרתו, למעשה, מנסות רשויות החוק לברר האם בוצעה עבירה פלילית, על ידי מי, ומה מידת הפגיעה שנגרמה לקורבנות או לציבור.

על פי רוב, רשויות החקירה שייכות למשטרת ישראל ולזרועותיה השונות (יחידות שונות כמו יאל"כ – יחידה למאבק בפשיעה כלכלית, יאחב"ל – היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית, יאח"ה – היחידה הארצית לחקירות הונאה ועוד), אולם ישנן גם רשויות נוספות בעלות סמכויות חקירה, כגון רשות המיסים (מס הכנסה ומע"מ), יחידות שונות במשרד הפנים ובמשרד הכלכלה ועוד.

כל חקירה כזו הינה בעלת אופי שונה אך המשותף לכולן הוא העמדת אינטרס הרשות החוקרת ותוצאות הבירור מעל כל אינטרס אחר – בוודאי מעל טובתו של הנחקר ורווחתו האישית.

מול מערכת עצמתית ובעלת נגישות רבה למידע, יש להיות מוכנים ובקיאים ככל שניתן.

חשוב לזכור – טובתו של הנחקר והשלכות החקירה עליו אינן מעניינות את החוקרים ואת הרשויות, ולכן רבה משמעות היוועצות הנחקר עם עורך דין מטעמו לפני החקירה ולאחריה, וזאת על מנת להימנע מהליכים מיותרים העלולים לפגוע קשות בעתידו של הנחקר, שמו הטוב, תדמיתו ופרנסתו.

ככלל, חקירה יכולה להיות כלפי שני סוגים של מעורבים בבירור האירוע הפלילי: נחקר המצוי במעמד של חשוד בעבירה, ונחקר המצוי במעמד של עד. על ההבדלים ביניהם ילמד הנחקר כבר בפתח החקירה, הואיל ורשות החקירה מחויבת לומר לנחקר שהוא חשוד בביצוע של עבירה פלילית, להעמיד אותו על זכותו להיוועץ עם עורך דין, ועל זכותו לשתוק במהלך החקירה ולהזהירו שכל דבר שיאמר עלול לשמש נגדו כראיה בבית המשפט (ומכאן הביטוי "חקירה באזהרה").

יש הטועים לחשוב, ש"ראיה" היא חפץ ממשי, הקלטה או סרטון וידיאו – אך גם אמירה כלשהי במהלך חקירה היא ראיה לכל דבר ועניין, שלא פעם מייחסים לה בתי המשפט חשיבות גבוהה, בעיקר כאשר מדובר באירוע שהיו עדים להם מספר מצומצם של אנשים. לדוגמא, בית המשפט יכול להרשיע אדם בעבירת מין על סמך ראיה אחת בלבד – והיא דברי הקורבן בחקירה. ללא צורך בראיות נוספות או בעדים נוספים.

חשוב לזכור, כי כל דברי הנחקר לכל אדם מהרשות החוקרת, עלול לשמש כראיה בהמשך. כך, למשל, גם אם נלקח הנחקר להפסקת שתייה, או עישון סיגריה בצוותא עם שוטר (ואפילו אין זה השוטר החוקר אותו), ובמהלך הפסקה זו אמר הנחקר דברים שונים – אלו יתועדו במזכר או בדו"ח שיערוך השוטר, ויישמרו בתיק החקירה.

טעות נפוצה נוספת נוגעת לפירוש "זכות השתיקה" – למעשה, מדובר בזכותו של אדם להימנע מלומר דבר העלול להפלילו. המחוקק הכיר בכך, שמעמד החקירה הוא אירוע מלחיץ, ובו כל מילה יכולה להיות משמעותית ובעלת השלכות מרחיקות לכת, ולכן מאפשר לחשוד "לשתוק" בחקירה ובכך להימנע מלהפליל את עצמו.

במקרים מסוימים, עלולה להיות השתיקה תוספת מסוימת (הנקראת "חיזוק") לראיות התביעה, אולם אין הדבר נעשה באופן אוטומטי אלא שכל מקרה נבחן לגופו. לכן חשוב לדעת מתי כדאי לדבר ומתי כדאי להימנע מכך, וזו החלטה לא פשוטה לקבל, בעיקר כאשר החוקרים, מטבע הדברים, מייצרים לחץ רב על הנחקר להימנע מלממש את זכות השתיקה ומשתמש לא פעם ב"איום" ששתיקה תהיה לרעתו של הנחקר, גם שלא כך הדבר.

[להרחבה בנושא זכות השתיקה]

חשוב מאד בשלב זה, לאחר שהנחקר שמע את החשדות העומדים נגדו, לפנות מיד לעורך הדין ולעדכן אותו בכך, על מנת להיות מוכן לחקירה ולגבש גרסה, על מנת להימנע מאי דיוקים בשל המעמד המבלבל, אי דיוקים העלולים להיות בעלי השלכות הרסניות.

עצות אלה נכונות גם כאשר הנחקר אינו במעמד של חשוד. בהחלט ייתכן, כי יוזמן נחקר לתחנת המשטרה ותחילת החקירה תהיה ללא אזהרה, כאשר הנחקר במעמד של עד, ועם התפתחות החקירה, יהפוך האדם לחשוד ויוזהר, והדבר יתרחש באותו מועד, באותו חדר חקירות, ועל ידי אותו חוקר.

נדגיש שוב – רשות החקירה אינה מעוניינת בטובת הנחקר ואינה מחפשת את האפשרות לסייע לו, גם אם יאמר החוקר אחרת. היחידים שהם בעלי עניין ממשי בהשלכות ההליך על עתידו של הנחקר הם הנחקר עצמו ועורך הדין שלו, וזאת חשוב לזכור היטב.

[מספר כללים שרצוי להכיר קודם חקירה]

כללי התנהלות בחקירה

חקירה היא אירוע מלחיץ ומבלבל, במהלכה ינסו החוקרים, יהיו אשר יהיו, להוציא ממך, בין אם אתה חשוד בביצוע עבירה או רק עד לה, את כל המידע האפשרי. לחוקרים אין כל עניין ברווחתך האישית או באינטרסים שלך במהלך החקירה ולאחריה. זאת חשוב לזכור.

יחסי הכח בחקירה אינם שווים ונוטים בצורה משמעותית לטובת הרשות החוקרת. לחוקר ישנן מערכות מידע רבות העומדות לרשותו והוא מכיר היטב את העבירה הנחקרת, את החשודים בביצועה ואת העדים לה, והוא מכיר היטב גם אותך ואת כל המידע שניתן לאסוף עליך במאגרים הקיימים ואת אלה שהוקמו לטובת החקירה, כמו האזנות, הקלטות, צילומים ועוד.

הנחקר, מצד שני, עלול להגיע לחקירה באופן פתאומי (נניח במסגרת מעצר), ללא מידע מוקדם ולעיתים אף מבלי לדעת מדוע הוזמן לחקירה או הובא אליה. לכן, חשוב להכיר כמה כללי בסיסיים הנכונים לכל חקירה באשר היא.

כלל ראשון – היערכות נכונה

הוזמנת לחקירה במשטרה? נסה לברר כמה שיותר פרטים קודם הגעתך. ראשית, פרטים טכניים – מי החוקר המזמן אותך ומה פרטיו, מי היחידה החוקרת, מה מיקומה, מספרי טלפון רלוונטיים ועוד. שנית, פרטים מהותיים – האם אתה נחקר כחשוד בביצועה של עבירה או כעד לה?

ככל שניתן, אפשר לנסות ולברר מה נושא החקירה. על פי רוב, תהא התשובה סתמית או סתומה, אך לעיתים אפשר לנסות ולקבל הסברים מסוימים.

זכור – גביית גרסתך באמצעות החקירה אינה אלא חלק מתהליך שהחל עוד קודם לזימונך, ואשר התנהלותך בו עשויה להיות מהותית ביותר להמשכו של התהליך ותוצאותיו. התנהלות פזיזה וחסרת אחריות יכול שתהיה לה תוצאות מרחיקות לכת. התעקשות על שמירת זכויותיך אין פירושן שעשית מעשה פלילי או שיש לך מידע בעניינו, וחשוב לזכור זאת משום שהחוקרים ינסו לעשות כל שביכולתם כדי לשכנע אותך שהתנהלותך הזהירה, בחירתך לשתוק, דרישתך להמתין לעורך-דינך וכו' יתפרשו על ידי בית המשפט כהודאה באשמה – ואין הדבר כך.

כלל שני – היוועצות בעו"ד

בין אם ההזמנה לחקירה היא כחשוד ובין אם כעד, ישנה חשיבות גבוהה מאד להיוועצות עם עו"ד קודם החקירה. היוועצות זו, כמו כל שיחה עם עו"ד, הינה תחת חיסיון עו"ד-לקוח ולא תוכל לשמש כנגדך בכל הליך שהוא. לכן, חשוב לספר את מירב הפרטים ואת התרחישים האפשריים לגבי החקירה המתקיימת או העתידית (במידה וניתן לה זימון טלפוני).

ככלל, חקירה לא תעצר ולא תופסק כדי לאפשר לך להתייעץ עם עו"ד ולכן אם נוכל לתת המלצה גורפת אחת היא זו: שמור על זכות השתיקה עד שתשוחח עם עורך דין, לפחות לצורך התייעצות ראשונית.

גם אם החוקר בטלפון נשמע ידידותי וגם אם נדמה שהחקירה היא "בלתי מזיקה" או סתמית, כל מילה נרשמת ומתועדת ולכן העיסוק המוקדם בחקירה קריטי, ורצוי על ידי בעל מקצוע המיומן בכך, המכיר את לשון החוק ואת גרסתך לאירועים, ואשר יידע לסייע לך לגבש הסברים מתאימים לסיטואציות שיוצגו בפניך בחקירה ולא ליפול בלשונך באופן העלול לסבך אותך בהמשך.

היוועץ בעורך דינך לא רק קודם החקירה, אלא גם במהלכה, ולפני הליכי חקירה משמעותיים, כמו עימות, מסדר זיהוי ובקשות אחרות שיועלו על ידי חוקריך. אם עולה הצורך בהיוועצות עם עורך הדין, דרוש לעצור את החקירה עד לפגישה עימו, ואם החוקר מסרב, דרוש שהדבר יירשם, עם סיבת הסירוב, בהודעתך הכתובה.

כלל שלישי – מוטב להקשיב מאשר לדבר

ההקשבה בזמן החקירה חשובה היא עד מאד, ומתחילה מרגע המפגש הראשוני עם החוקר או כל אדם אחר מטעם הרשות, ויהיה זה אף שוטר המסיע אותך בניידת. נסה לשאול שאלות ולאסוף כמה שיותר מידע בעניינך ובעניין הראיות לאירוע הפלילי שהתרחש.

נזכיר – כל דבר שייאמר על ידיך, בכל שלב, יכול להוות ראיה בעניינך בהליכים השיפוטיים אם יתנהלו נגדך. גם שיחת חולין, המכונה לעיתים "שיחת מסדרון" עם שוטר, בה ינסה לשוחח עמך על ענייני היום, יכולה להיות מתועדת ברישומי המשטרה ולשמש אותה אחר כך כחלק מהמסמכים שיוגשו לבית המשפט, לדוגמא בהליך הארכת מעצר ימים. ברישומים אלה, הנערכים על ידי היחידה החוקרת, עלול להנתן פירוש מחשיד ומגמתי לדבריך, שמטרתו לשרת את האינטרסים של הרשות החוקרת ושלה בלבד.

לכן רצוי להעדיף להקשיב לחוקרים, להמעיט בדיבור ולנסות לברר את הפרטים הבאים – האם החקירה היא בחשד לביצוען של עבירות כלשהן? אם כן, מהם המעשים המגבשים את העבירה? מתי התרחשו? מה קושר אותך לעבירה?

מטבע הדברים, ינסה החוקר להתחמק וימנע מלפרט את המידע המצוי בידו. לעיתים אף ינסה לשכנע אותך, שאתה יודע על מה מדובר, או שכלל אין צורך בדבריך משום שהעבירה כבר בוררה עד תום, ולכן לא יגרם לך נזק אם תדבר. לעיתים, ינסו החוקרים לבצע תרגילי חקירה שונים עליהם נפרט בהמשך. כל אלה מטרתם להביא אותך למסור להם מידע.

כלל זה נכון ומתאים גם אם מושמעות לך הקלטות או מוצגים לך סרטונים שהושגו באמצעות האזנות סתר, או שנמסרו לחוקרים על ידי מעורבים אחרים. הקשב היטב להקלטה, צפה היטב בסרטון. נסה להבין מהחוקר מהם נסיבות השיחה או האירוע המתועד בסרטון ואל תמהר "לנדב" מידע באשר לדוברים או למצולמים.

כלל רביעי – עמוד על זכויותיך

זכותך להיוועץ בעורך דין. מומלץ לעשות כן לאחר שנפרשו בפניך החשדות המיוחסים לך, או העבירה לה היית עד. שיחה זו עם עורך דין חשובה כדי "לקחת אוויר" ולתכנן את המשך מהלך החקירה מבחינתך, באופן שלא יגרום לפגיעה מיותרת בך. זכותך לבקש היוועצות עם עו"ד בכל שלב במהלך החקירה ולאחריה, אם הוחלט על מעצרך.

זכותך לשתוק. זכות השתיקה היא למעשה זכותך להימנע מלומר דבר העלול להביא להפללתך. זכות זו ניתנה על ידי המחוקק שהכיר בכך שמעמד החקירה הוא אירוע מלחיץ, ובו כל מילה יכולה להיות משמעותית ובעלת השלכות מרחיקות לכת, ולכן מאפשר לחשוד "לשתוק" בחקירה ובכך להימנע מלהפליל את עצמו.

במקרים מסוימים, עלולה להיות השתיקה תוספת מסוימת (הנקראת "חיזוק") לראיות התביעה, אולם אין הדבר נעשה באופן אוטומטי אלא שכל מקרה נבחן לגופו. לכן חשוב לדעת מתי כדאי לדבר ומתי כדאי להימנע מכך, וזו החלטה לא פשוטה לקבל, בעיקר כאשר החוקרים, מטבע הדברים, מייצרים לחץ רב על הנחקר להימנע מלממש את זכות השתיקה ומשתמש לא פעם ב"איום" ששתיקה תהיה לרעתו של הנחקר, גם שלא כך הדבר. חשוב לזכור, כי בתי המשפט בפסיקותיהם, מאפשרים לחוקרים לבצע תחבולות ותרגילי חקירה, ואפילו כאלה הכרוכים בדברי שקר ממש (למשל – יאמרו שאדם אחר כבר הפליל אותך גם אם הדבר אינו נכון), במטרה להביא את הנחקר לדבר ולמסור גרסתו. לכן חוקרים יעשו כל שביכולתם כדי להשיג אמרה שתשמש כראיה "חזקה" בבית המשפט.

מובן, שאתה רשאי לדבר ולמסור את גרסתך. אל תמהר בדבריך ואל תשלוף תשובה מהמותן. גרסתך זו רצוי שתהיה קצרה, ממצה ושאינה משתמעת לשתי פנים, כך שלא ניתן יהיה לפרש אותה בצורה שגויה. אתה יכול לבחור על השאלות שברצונך לענות עליהן, ולהימנע מתשובות לשאלות אחרות על ידי שימוש בזכות השתיקה. כדאי להתמקד בתשובה שאתה רוצה לתת, ולא "להתפזר", דבר שהחוקרים ינסו לנצל כדי להוציא מידע נוסף שישמש אותם נגדך או נגד אחרים. חשוב לזכור, כי מי שמבצע את החקירה עשה הכנות ועבודה מוקדמת קודם לזימונך, לעיתים אף נערכה חקירה סמויה מוקדמת, והוצבו עליך או על אחרים ששוחחת עמם האזנות סתר ואמצעי חקירה נוספים. לכן, אם אינך בטוח בגרסתך, מוטב להיוועץ עם עורך דין או לשתוק – מסירת גרסה שקרית שניתן להפריכה בחומר הראיות הקיים כבר, או שהחוקרים יוכלו להפיקו עלולה לגרום לך נזק בלתי הפיך שלא תוכל לתקנו בהמשך.

אם אתה חש שהחוקרים חוזרים על אותן שאלות בעניין גרסתך, הימנע מכך והפנה אותם לתשובה שכבר סיפקת. לעיתים, מנסים החוקרים בדרך זו למצוא סדקים בגרסתך ולעשות בכך שימוש נגדך בהמשך.

אם יש לך אליבי – מוטב למסור אותו בהזדמנות הראשונה. אליבי היא טענה המכונה גם "במקום אחר הייתי" ומשמעותה, כי בעת שבוצעה עבירה במקום אחד, היית אתה במקום אחר. זכור, כי כיום קל לאתר מיקומם של אנשים באמצעות איכון הטלפון הנייד, גם במועדים מוקדמים. לכן, אם אינך בטוח בגרסתך באשר למיקומך בשעת העבירה, מוטב להימנע מלמסור גרסה שאינה מדויקת ועלולה לגרום לך נזקים בהמשך.

זכותך להליך מתועד. במהלך החקירה חשוב לוודא, כי דבריך נרשמים ומתועדים. יש לדרוש שהאמור בחקירה ייכתב בצורה מדויקת וברורה המשקפת את מהלכה. בתום החקירה ידפיסו החוקרים את השאלות והתשובות שהוקלדו והנחקר יתבקש לחתום על המסמך. חשוב לקרוא אותו בעיון ולוודא, כי כל דבריך נרשמו וקיבלו ביטוי בצורה מדויקת, וככל שלא, לבקש לתקן אותם. רצוי לא לחתום על המסמך אלא אם הדברים האמורים בו מדויקים, ואם החלטת לא לחתום, לציין בפני החוקר מדוע ולדרוש שגם ההסבר ייכלל במסמך המודפס.

זכותך לעיין במסמכים המוזכרים בחקירתך. אם הוזכר במהלך החקירה מסמך כלשהו, בקש לראותו, גם אם ייאמר לך שאתה כתבת אותו, או שנשלח אליך. ככל שלא ניתנה לך האפשרות לעיין במסמך, דרוש שהדבר יתועד במסמך המודפס.

זכותך להשתחרר אחרי 3 שעות / 6 שעות. אם הוזמנת לחקירה משמעות הדבר, שעוכבת, והחוקרים רשאים להחזיק בך 3 שעות בלבד, או 6 שעות, אם יש באירוע הנחקר מספר מעורבים. עיכוב זה צריך שיהיה בהחלטתו של קצין משטרה, וזכותך לבקש לקבל מידע בעניין זה.

אם חלפו 3 שעות מרגע שהגעת לתחנה – אתה יכול לבקש לעזוב את התחנה. על החוקר להחליט, אם יש בידיו די ראיות בעניינך, המקימות "חשד סביר" לעצור אותך – זו הדרך היחידה בה יוכל להמשיך ולחקור אותך.

אל תחשוש "לבזבז זמן". חקירה הנמשכת זמן מה – לא שלוש השעות בהן עוכבת הביאו להחלטה לעצור אותך או לשחררך.

אם יבקש החוקר לעצור אותך, החלטה זו יכולה להנתן בפני קצין משטרה. עליו לתת הסבר מפורט ומתועד מדוע קיים צורך שתוחזק במעצר, ואם אין צורך כזה – מהם התנאים לשחרור. תנאים אלה יכולים שיהיו ערובה כספית, הפקדת דרכון (עיכוב יציאה מהארץ), הרחקה מאזור מסוים בארץ ועוד. בשלב זה, בדרך כלל, נמצאים רוב הנחקרים במצב של תשישות מהחקירה הארוכה. כדאי לבקש היוועצות נוספת עם עו"ד, ולהמתין עם ההחלטה על המעצר או התנאים לשחרורך עד להגעתו.

אם אינך מרגיש טוב, או אם אתה נוטל תרופות באופן קבוע, דרוש להפסיק את החקירה ולראות רופא, או לקבל את תרופותיך באופן מיידי.

אם מתייחסים אליך בצורה שאינה הולמת, מקללים אותך או מפעילים כלפיך אלימות כלשהי, דרוש להפסיק את החקירה מטעם זה, ודרוש שהדבר יצוין מפיך בתיעוד החקירה.

כלל חמישי – הכר את אמצעי החקירה הנפוצים, והיה מוכן לתרגילי חקירה

החוקרים יהיו יצירתיים מאד בביצוע תרגילי חקירה, ואלה שונים ומשתנים מחקירה לחקירה. להלן יפורטו כמה מהתרגילים הנפוצים, תוך שיוזכר שוב ובהדגשה – מרגע שהגעת לתחנת המשטרה או כל מקום אחר בו מתנהלת החקירה בעניינך, דבריך עלולים להיות מתועדים (ברישום או הקלטה) ובהמשך יועלו על הכתב ותנתן להם הפרשנות המתאימה לחוקרים. הדברים נכונים בין אם דיברת עם חוקר, עם נחקר נוסף בפרשה "שלך" או עם אדם אחר, הנמצא במקום כביכול באופן מקרי. צא מנקודת הנחה, שאין דבר מקרי במהלך יום החקירה, והכל תוכנן מראש במטרה אחת ויחידה, והיא להוציא ממך מידע שיסייע לחוקרים.

עימות – העימות הוא חלק מהחקירה ויתועד באמצעות רישום על ידי אחד החוקרים או הקלטה וצילום. בכל מקרה, התיעוד, גם אם בכתב, לא נעשה רק בעניין דברים שנאמרים, אלא גם מחוות גופניות, תגובות רגשיות ועוד.

העימות, כמו חקירה, הוא סיטואציה מלחיצה ומבלבלת, בה תפגוש, כנראה, אדם המוכר לך, שגרסתו שונה משלך. זו הסיבה העיקרית לקיומו של עימות (שאינו מתקיים בכל חקירה). החוקרים מבקשים לעמת בין הצדדים (יכולים אלה להיות המתלונן והחשוד, או שני חשודים שמעורבותם אינה ברורה) כדי לנסות וללמוד מדבריהם, שתיקותיהם, מחוותיהם ותגובותיהם על מהימנות גרסתם.

על פי רוב, את העימות "ינחה" אחד החוקרים, אך יאפשר גם מידה מסוימת של שיחה ספונטנית בין הצדדים. לכן חשוב להגיע מוכן ולדעת מהן הנקודות אליהן כדאי להוביל את השיחה כדי לאמת את גרסתך, ומתי להימנע מנושאים שאינך רוצה לעסוק בהם מכל סיבה שהיא.

מסדר זיהוי – נוהגים להבדיל בין מסדר זיהוי בתמונות, כאשר המתלונן בעבירה או עד לה יתבקש לזהות את מבצע העבירה מבין תמונות שמוצגות לו, ובין מסדר זיהוי "חי" בו יתבקש המתלונן או העד לזהות את מבצע העבירה מבין אנשים העומדים מולו. ככל שאתה חשוד בביצוע עבירה והתבקשת להשתתף במסדר זיהוי כזה, זכותך שעורך דין מטעמך יהיה נוכח בעת המסדר, יקבע את סדר הצבת החשודים, יבחן את הפרוטוקול הנערך על ידי החוקרים ויותר לו לשאול שאלה את המתלונן או העד. בנוסף ישמש עורך הדין כמעין מפקח על תקינות הליך הזיהוי ויוודא שלא נופל בו פגם כלשהו העלול לפגוע בך.

"שיחת מסדרון" – לעיתים במהלך החקירה, לפניה או אחריה, יוציאו אותך למסדרון ויושיבו לידך חשוד נוסף או מעורב אחר בחקירה, בתקווה שתשוחחו זה עם זה על האירוע. לעיתים יוביל אותך החוקר למסדרון, יישב עם שניכם, ישוחח עמכם – ואז ייצא בתואנה כלשהי. הדבר אינו מקרי ושיחתך עם החשוד או המעורב האחר תתועד בהקלטה.

"מדובב" – המשטרה עושה שימוש נרחב במדובבים, אנשים המוכנסים לתאי המעצר ומטרתם לדובב אותך, להביא אותך לדבר על החקירה ועל האירוע בגינו נחקרת. נוכחותם בתא המעצר אינה מקרית, ושיחתך עמם תתועד בהקלטה וברישום. הימנע מלדבר על האירועים ועל החקירה, ונסה לנווט את השיחה למחוזות אחרים, או לא לדבר כלל.

"הסכמה לחיפוש" – במהלך החקירה יבקשו ממך החוקרים גישה לטלפון הסלולרי או למחשבך הנייד. הם יסבירו לך, שבכך יחסכו הליכים מיותרים ושממילא אין לך מה להסתיר – או שההסתרה עלולה להיות לך לרועץ בפני בית המשפט בהמשך. אל תקל עליהם את העבודה. אינך חייב להסכים לחיפוש בטלפון הנייד, שכן חיפוש כזה חייב להיעשות בצו של בית המשפט ועל יסוד חשד סביר לביצועה של עבירה. זכור, כי לרשויות אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, היכולים להוציא מידע רב מהטלפון הנייד והמחשב, גם כזה שסברת שנמחק.

ביום אירועים – תקלות ברכב, הוצאה כפויה מחדר חקירות אחד לאחר, טעות מנהלתית שתביא להובלת שני אנשים ברכב אחד – אירועים שבסיומם ימצא עצמו החשוד "בטעות" ובאופן "אקראי" עם חבר/ה או עם חשוד אחר בפרשה, כאשר שיחתם מוקלטת ומתועדת.

הצגה סלקטיבית מהודעות נחקרים נוספים – לעיתים באופן חלקי או שהוצא מהקשרו, במטרה לערער את ביטחונך ולהציג בפניך כאילו יש ראיות הקושרות אותך לאירוע מסוים. בקש לראות את ההודעה המלאה, ואל תתן אמון בדברי החוקרים. מטרתם לבלבל ולהלחיץ אותך על מנת שתמסור מידע.

"איום" במעצר – איום שייעשה באופן עקיף. תוצג בפניך תמונה כאילו אם לא תמסור מידע, תשהה במעצר זמן רב. זכור, כי זמנך במעצר תלוי בחומר הראיות שיש בעניינך ללא קשר לדבריך בחקירה. אם אין ראיות בעניינך, לא שתיקתך היא שתביא למעצר ממושך. אם יש ראיות בעניינך, ממילא שתיקתך לא תשנה. אין פירוש הדבר, שעדיף לשתוק בחקירה, אולם רצוי לקבל את ההחלטה אם לדבר או לשתוק באופן מושכל ככל שניתן.

איום המעצר יכול שיופנה גם כלפי הקרובים אליך – בני משפחה וחברים – אשר החוקר יציג בפניך מצג כאילו דבריך (או שתיקתך) יגרמו להבאת הקרובים לך לחקירה.

לעיתים יעשו החוקרים שימוש בצעקות וינסו להשפילך, לביישך, ולשבור את רוחך, במטרה לערער אותך ולרסק את כח ההתנגדות שלך. זו שיטת "המקל והגזר" – החוקרים יגבירו את הלחץ עליך באופן הזה, רק כדי להבטיח שיקלו על הסבל שלך "אם רק" תדבר.

הגזמה מכוונת בחומרת העבירות – יוטחו בפניך חשדות לביצוען של עבירות חמורות מאד, על מנת לנסות ולשכנע אותך להודות בעבירות קלות יותר. לעיתים הדבר ייעשה באמצעות אחרים – בשיחת מסדרון על ידי שוטר או בתא המעצר על ידי מדובבים, שיטענו ששמעו, כי אתה חשוד בעבירה חמורה מאד, במטרה לנסות ולהביא אותך להתוודות בביצוע של עבירה קלה יותר. אל תתפתה. מפגשים אלה לעולם אינם מקריים.

כלל שישי – התכונן להמשך

בתום החקירה צור מיד קשר עם עורך דינך, ותאר לו את השתלשלות האירועים, השאלות שנשאלת, התשובות שענית, תרגילי החקירה שבוצעו לך, עימותים ועוד. אם שוחררת, העלה את הדברים על הכתב באופן מיידי, כל עוד הם טריים בזכרונך.

אם הנך עצור בתום החקירה, דרוש מהיחידה המחזיקה בך מפגש עם עורך דינך כדי להתכונן כנדרש לחקירתך הבאה.

אסוף בעצמך או בעזרת אחרים חמרים רלוונטיים להגנתך. מומלץ להתייעץ בעניין זה עם עורך דינך על מנת שלא לבצע עבירות של שיבוש הליכי משפט.

גם אם שוחררת חשוב לזכור, כי ההליך בעניינך עדיין נמשך ונבחן על ידי הרשויות. הוא לא ייעלם מיוזמתם, ועליך להיות אקטיבי בקידום עניינו של התיק. במקרים מסוימים, ניתן לבקש את סגירת התיק וגניזתו, ולברר שלא נותר בגינו רישום פלילי באמצעות פנייה מתאימה לרשות החוקרת או לפרקליטות.

ממעצר ימים ועד למעצר עד תום ההליכים

מעצר הוא כליאה שאינה עונשית, כלומר מתרחשת בשלב החקירה או בשלב המשפט. זאת להבדיל ממאסר, שהוא כליאה במסגרת עונש שהושת על נאשם שהורשע בביצוע עבירה פלילית.

בשלב החקירה נקרא המעצר "מעצר לצרכי חקירה" והוא מכונה "מעצר ימים" משום שאינו יכול להתארך למעלה משלושים ימים (חודש), אלא באישור מיוחד מטעם היועץ המשפטי לממשלה.

לאחר הגשת כתב האישום, ובהנתן תנאים מסוימים כפי שנפרט מיד, עלול הנאשם להיעצר "עד תום ההליכים" והכוונה היא שייעצר עד שיסתיימו ההליכים הפליליים בעניינו ויוכרע דינו על ידי בית המשפט.

מעצר ימים מהו?

מעצר ראשוני, לצרכי חקירה, יכול שייעשה בצו שיינתן מראש, על ידי בית המשפט, או שייעשה ללא צו, אם יש למשטרה חשד לביצועה של עבירה, או חשד שיגרם שיבוש למהלכי החקירה ללא המעצר. מי שנעצר ללא צו יובא לתחנת המשטרה, לבירור עם קצין משטרה, אשר יחליט באשר לתנאי שחרור (ערובה, הרחקה, איסור יצירת קשר ועוד) או להמשך המעצר לפרק זמן שלא יעלה על 24 שעות.

הליך הבירור בפני קצין המשטרה הינו הליך פורמלי, בדרך כלל, אך הדברים האמורים בו צריכים להירשם וחשוב להעלות בשלב זה בעיות אקוטיות שאינן קשורות לחקירה, כגון בעיות רפואיות, צורך בנטילת תרופות וכיוצא באלה.

בתוך 24 שעות מהמעצר הראשוני, כאשר מניין השעות החל משעת המעצר בפועל (ולא ממועד הבאת החשוד לבירור אצל קצין המשטרה), וככל שלא הוחלט על שחרורו של העצור, יש להביאו בפני שופט ככל שמתבקשת הארכת מעצרו.

בקשת המעצר, המוגשת על ידי רשות החקירה, תכלול עילת מעצר – בשלב זה מדובר, על פי רוב, בצרכי חקירה שונים, ופרק זמן מבוקש להמשך המעצר. זה יכול לעמוד, כאמור לעיל, עד 15 ימים בכל דיון ובסך הכל – לא יותר מ-30 ימים. במקרים חריגים, ובאישור היועץ המשפטי לממשלה, יכול שופט להאריך את תקופת המעצר עד ל-75 ימים, ולאחר מכן, דרוש גם אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, וגם החלטה מפורשת של בית המשפט העליון, אשר יכול להאריך את המעצר ב-90 ימים בכל פעם. יודגש, אלה מקרים חריגים מאד!

הדיון עצמו ייערך אצל שופט תורן, ותנתן בו רשות דיבור תחילה לרשות החקירה. בנוסף לעילת המעצר ופרק הזמן המבוקש, תציין הרשות החוקרת, כי ישנן פעולות חקירה נוספות שיש לבצע. אלה, מטבע הדברים, יהיו סודיים מפני הנחקר (ועורך דינו), ויוגשו לעיני השופט בלבד.

לאחר מכן תנתן למשיב (זהו העצור המשיב לבקשה) האפשרות לחקור בחקירה נגדית את המבקשים. חקירה נגדית הינה מונח משפטי המתאר סדרת שאלות שרשאי צד אחד לשאול את האחר. לחקירה כזו כללים ברורים (איזה שאלות מותר לשאול ואיזה אסור) ורצוי שתבוצע על ידי עורך דין מיומן, הבקיא בפרטי התיק. אין זה המקום לסגירת חשבונות עם הרשות החוקרת, ובתי המשפט אינם רואים בעין יפה עצורים המנסים "להתחכם" ולהפריע למהלך התקין של הדיונים. כדאי לזכור, כי שופט בתורנות של דיוני מעצר שומע עשרות מקרים בכל יום דיונים, ויעשה כל שבסמכותו כדי לשמור על הדיון ענייני, קצר וממצה. כדי שבפרק הזמן הקצר שניתן לעצור להעלות טיעונים יפלו אלה על אוזן קשבת, רצוי שיהיו בשפה משפטית מדויקת.

מעצר עד תום ההליכים מהו?

לאחר הגשת כתב אישום, יכולה התביעה לבקש את מעצרו של הנאשם עד לסיום ההליכים הפליליים נגדו – כלומר, עד להכרעת דינו על ידי בית המשפט.

במסגרת הליך זה, ובניגוד לבקשת מעצר ימים, רשאי הנאשם לעיין בחומר החקירה שנאסף בעניינו. לעיתים, מדובר בחומר רב, והיכולת להפריד בו בין עיקר וטפל דורשת מיומנות וניסיון. לכך חשיבות גבוהה, כיוון שכל עיכוב בבדיקת חומר הראיות עלול להשאיר את הנאשם במעצר מיותר.

לאחר העברת החומר והעיון בו, יתקיים הדיון בבית המשפט, בדרך כלל מול שופט שלא ידון בתיק העיקרי.

למעשה, בשלב זה מתנהלים כנגד הנאשם שני הליכים מקבילים בבית המשפט – אחד, התיק העיקרי העוסק בעבירה הפלילית בה הוא מואשם והשני, התיק העוסק בשאלת מעצרו.

שאלת המעצר תעסוק בעיקר בשאלה, האם יש צורך במעצר הנאשם עד לתום ההליכים בעניינינו ואם כן, האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר פוגענית פחות מאשר בבית מעצר (לדוגמא, מעצר בית בפיקוח אנושי או אלקטרוני).

לצורך בחינת החלופות למעצר, עשוי השופט להחליט שיש צורך בתסקיר מטעם שירות המבחן. בתסקיר נבחנת מסוכנות הנאשם, נסיבות חייו ופרטים נוספים שיש בהם כדי להשפיע על החלטת בית המשפט. למרות שהתסקיר והמלצותיו אינן מחייבות את בית המשפט, יש לו משקל רב מאד, וחשוב להיות מוכנים היטב לפגישה עם קצין המבחן.

לא רק הכנת הנאשם חשובה, אלא גם הכנת הסובבים אותו – במקרים מסוימים, ישחרר בית המשפט את הנאשם למעצר בית בפיקוח אנושי, ולצורך כך יבקש להתרשם מהמפקחים המוצעים. התרשמות זו נעשית במהלך הדיון, בשיחה שבין השופט למפקח המוצע. לכן חשוב, שגם המפקחים יגיעו מוכנים לדיון ויידעו לקראת מה הם הולכים, ומהם הדברים שחשוב לומר או להדגיש.

ככל שהוחלט על מעצר עד תום ההליכים, חייבת התביעה להתחיל במשפט הנאשם בתוך 30 ימים שאם לא כן, ישוחרר הנאשם ממעצרו, אלא אם התקבלה החלטה אחרת בידי בית המשפט העליון, הרשאי להאריך תקופות אלה ב-90 ימים בכל פעם.

חלופות מעצר, תנאים מגבילים ומעצר בפיקוח אלקטרוני

החוק מחייב את השופט הדן בשאלת מעצרו של נאשם, לבחון חלופות מעצר שכן, בשלב זה, עומדת לנאשם חזקת החפות. זו, כמובן, יכולה להיות משמעותית פחות אם הוחלט שהנאשם מסוכן לציבור, עלול לשבש הליכי משפט או להימלט מאימת הדין בהיותו מחוץ לבית המעצר.

חלופת מעצר יכולה להיות מעצר בית או מעצר בתנאים מגבילים. על פי רוב, משמעות הדבר היא, שהנאשם ימצא בביתו, במעצר בית מלא או חלקי, ותחת פיקוח אנושי, של מי שבית המשפט (בסיועו של שירות המבחן) מצא מתאימים למשימה, לאחר שחקר אותם וקיבל מידע מלא בעניינם.

מובן, כי ככל שהעבירות חמורות יותר, וככל שיסבור בית המשפט שרמת המסוכנות של הנאשם גבוהה יותר, כך יהיו התנאים מגבילים יותר, סכום הערבויות גבוה יותר וכו'.

מומלץ להסתייע בשלב זה בעורך דין מנוסה ומיומן, אשר יסייע להשיג את חלופת המעצר הטובה ביותר האפשרית, ולעיתים, בעבירות מסוימות, לאפשר לנאשם לחזור ולנהל שגרת חיים סבירה, גם כאשר המשפט בעניינו מתנהל.

על פי רוב, יידרש הנאשם קודם שחרורו למעצר בית, לחתום על התחייבות אישית ולהפקיד ערבות להבטחת מילוי התנאים על ידו בקופת בית המשפט. גם המפקחים, בדרך כלל, נדרשים לחתום על התחייבות בסכומים שונים כדי להבטיח פיקוחם האפקטיבי.

פיקוח אלקטרוני

עד לתיקון החוק בשנת 2015, נחשב גם האיזוק האלקטרוני לחלופת מעצר, אולם כיום, נחשב הוא למעצר של ממש, ואף נמנה במספר ימי המעצר בסיומו של ההליך (אם הורשע הנאשם ונשלח למאסר, עשויים ימים אלה לבוא בחשבון ימי מאסרו).

האיזוק האלקטרוני – כשמו כן הוא. מדובר באזיק פלסטיק (בצורת שעון גדול) המוצמד לנאשם, ובתוכו מתקן אלקטרוני המשדר אות קבועה למקלט אלחוטי (דומה במראהו לראוטר אלחוטי). כל עוד משודר האות, ניתן לדעת שהנאשם מצוי בתחום שאושר לו. כאשר מפסיק המקלט לקבל את האות, ידווח על כך באופן אוטומטי למרכז השליטה. בשלב זה תיערך שיחת טלפון ל"קו נקי" (קו המותקן במיוחד לצורך כך בביתו של הנאשם), ועל הנאשם ומפקחיו לענות לה על מנת להסביר מדוע הופסקה קליטת האות.

המערכת עצמה היא מערכת "חכמה" ומותאמת אישית לנאשם. ניתן לקבוע בה חלונות זמן לצורך יציאה (להתאווררות, לפגישה עם עו"ד, לטיפול רפואי וכד') בהתאם להחלטה מפורשת מבית המשפט.

במקרים בהם התברר שהנאשם הפר את תנאי מעצרו, תשלח ניידת משטרה לעצרו.

צו עיכוב יציאה מהארץ

צו עיכוב יציאה מהארץ הוא למעשה החלטה של גורם מוסמך, הניתן כלפי אדם שיש חשש שיציאתו מהארץ תסכל, תמנע או תפגע בהליכים המשפטיים התלויים כנגדו, או אלה העתידים להתנהל בעניינו.

אנו מוצאים שימוש בצוים אלה הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי. במישור האזרחי נמצא את הצווים בהליכי פשיטת רגל, בהליכי הוצאה לפועל, במסגרת תיקי גירושין ועוד.

במישור הפלילי, נמצא החלטות מסוג זה כנגד חשודים, עצורים ונאשמים שקיים חשש שיציאתם תזיק להמשך החקירה, או שינסו להימלט מאימת הדין.

סוג החלטה זו אינה עונשית אלא שהיא מהווה סעד לצד המבקש אותה, ויכולה להתקבל במהלכו של ההליך ולעיתים אף לפני תחילתו.

משמעות ההחלטה חמורה למדי – היא למעשה מהווה פגיעה בזכות היסוד של חופש התנועה שהיא חלק מחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. לכן, אינה יכולה להיות החלטה של מה בכך, ועליה להתקבל בכובד ראש ולאחר שקילתה. למרבה הצער, ישנם מקרים בהם הוצאת הצו נעשית באופן כמעט אוטומטי במסגרת ההליך, ולעיתים במעמד צד אחד בלבד, ומבלי שנשקלו כל האינטרסים הרלוונטיים של הנוגעים בדבר.

חשוב להדגיש, כי גם לקצין משטרה ישנה סמכות להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ והוראה על הפקדת דרכונו של חשוד בעברה – אך סמכות זו מותנית בהסכמתו של החשוד, ויש שאינם מודעים לכך, ומתוך לחץ החקירה והבלבול אותו הם חשים בתחנת המשטרה, חותמים הם מבלי משים על הסכמתם לכך. צו עיכוב כזה יכול להנתן לתקופה של שלושה חודשים.

ההחלטה יכול שתנתן לבקשת המשטרה או הפרקליטות, או על דעת בית המשפט עצמו, אם מצא לנכון להטיל תנאים מגבילים על שחרור של עצור. להחלטה זו תנאים מקדימים, בשל פגיעתה בזכות יסוד – על בית המשפט להשתכנע שיש אפשרות סבירה שהעצור (המשתחרר) לא יתייצב לחקירה, לדיון במשפט או לריצוי עונשו, ועליו להשתכנע, שלא ניתן להבטיח את התייצבותו בהמצאת ערובה או תנאי שחרור אחרים.

חשוב לדעת ולהכיר את האפשרויות לתנאים נוספים, מגבילים פחות, שאינם פוגעים בחופש התנועה ולשם כך מומלץ להיוועץ עם עו"ד מנוסה, היכול להציע חלופות לבית המשפט, אשר יאפשרו מחד שחרור ממעצר ומאידך יניחו דעתם של המעורבים בעניין. זאת ניתן לעשות גם אם כבר ניתנה החלטה בנושא, וניתן אף לעשות זאת לזמן מסוים ומוגבל – אם, למשל, הוטלו הגבלות על יציאת אדם מהארץ, אך עסקיו מחייבים אותו לנסיעה לחו"ל.

בירור בעניינו של צו עיכוב יציאה מהארץ ניתן לעשות באמצעות פניה טלפונית למשטרת הגבולות או לרשות האוכלוסין וההגירה.

זכות השתיקה

זכות השתיקה היא למעשה זכותו של אדם להימנע מלומר דבר העלול להפלילו והיא אחת מעקרונות היסוד במשפט הפלילי, הנגזרת מחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, ויש לה גם מקורות במשפט העברי: "אין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין ט', ב).

אדם רשאי לשתוק בחקירתו כשהיא עוסקת במגוון רחב מאד של הדין הפלילי, אך יש מספר מועט של חריגים, בהם לא עומדת לאדם זכותו לשתוק, והוא חייב לענות לחוקריו:

סעיף 135 לפקודת מס הכנסה המחייב נישום למסור לפקיד שומה פרטים בדבר הכנסתו, גם אם מידע זה עלול לגלות ביצועה של עבירה פלילית.

סעיף 108 לחוק מס ערך מוסף (מע"מ) מחייב הגשת מסמכים, דוגמאות וידיעות כדי להבטיח ביצועו של החוק.

סעיף 96 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) מחייב הגשת מסמכים, דוגמאות וידיעות כדי להבטיח ביצועו של החוק.

סעיף 30(ב) לפקודת פשיטת הרגל מחייב מענה על כל שאלה ששאל בית המשפט, או שאישר בית המשפט לשאול במסגרת חקירת חייב, גם אם יהיה בתשובה זו משום הפללה עצמית.

ככלל, זכות השתיקה אינה קיימת בדין האזרחי, אולם אם אדם סבור, שמענה לשאלה הנשאלת בדיון משפטי-אזרחי עלולה להפלילו בעבירה פלילית, רשאי הוא לציין זאת קודם לתשובתו או להגשת מסמך מטעמו,  ועל כך יחול חיסיון מפני הפללה עצמית.

זכות השתיקה היא זכות אישית ונוגעת להפללה עצמית בלבד – אם נחקר נשאל שאלות לגבי אדם אחר, חובה עליו להשיב על שאלות אלה, או לחשוף מסמכים אם נדרש בצו בית משפט. אין לנחקר זכות לשתוק על מנת להימנע מהפללתו של אדם אחר.

בניגוד לדעה הרווחת, אותה מנצלים חוקרים ברשויות השונות כדי להפעיל לחץ על הנחקרים, אין סנקציה אוטומטית על שתיקה בחקירה, ואין משמעות הדבר, כי שימוש בכלי זה יפגע בנחקר בהמשך. אמנם, בסיטואציות מסוימות, עלולה הימנעות הנאשם ממסירת גרסה (לרבות גרסה בפני בית המשפט) לשמש כתוספת מסוימת (הנקראת "חיזוק") לראות התביעה. הדבר מתייחס רק למקרים בהם בחר הנחקר לשתוק גם בפני בית המשפט, ולהימנע מלהעיד. ככל שיבחר להעיד, יוכל להסביר לבית המשפט מדוע בחר לשתוק בחקירתו, וליתן את גרסתו, והדבר לא יעמוד לו לרועץ, לפחות במישור התיאורטי. במישור המעשי, מובן ששופטים הם רק בני אדם, וגם הם יטו לסבור, כי מי שהעדיף לשתוק עשה זאת מכיוון ש"היה לו מה להסתיר".

מצד שני, תיקים רבים נפתחים ומבססים עצמם באופן משמעותי על הודית הנחקר בביצוע עבירה, שכן זוהי ראיה חזקה ומשמעותית, אשר בתי המשפט מייחסים לה משקל רב.

מטעמים אלה, ובשל המורכבות שבחירות אלה יוצרות במהלך החקירה, שהיא כשלעצמה אירוע בו מופעלים על הנחקר לחצים עצומים, מומלץ מאד להתייעץ עם עו"ד מנוסה ומיומן, ולתאר בפניו את השתלשלות האירועים ואת מעורבות הנחקר בהם – כך יוכלו יחד להעריך מתי כדאי לשמור על זכות השתיקה, ומתי כדאי למסור גרסה.

מעצר וחקירה – תוכן המאמר (לחץ על קישור כדי לעבור לנושא):