הליך פלילי
מתחילתו ועד סופו להלן נסקור את סדר הדברים בהליכים הפליליים, מבחינה כרונולוגית. תחילה, מוגשת תלונה. זו יכולה להיות מוגשת על ידי כל אדם, לרבות שוטר בעצמו, אם סבור שבוצעה עבירה פלילית. לאחר התלונה, מתחילה החקירה. במסגרת החקירה יגבו הודעות המתלוננים (אם יש) וייאסף חומר חקירה. בנוסף, תגבה גרסתו של החשוד, לאחר שהוזהר (ראה הפרק על חקירה באזהרה). בשלב זה, אם המשטרה תראה בכך צורך, ייעצר החשוד במעצר המכונה "מעצר ימים", מעצר שייערך בו דיון בפרקי זמן קצרים יחסית בפני בית המשפט. בתום החקירה, יועבר החומר שנאסף לגוף התובע – הפרקליטות, התביעה המשטרתית וגופים אחרים שהם בעלי סמכות להכריע בעתידו של התיק. בשלב זה, ייתכן ויוחזר התיק להשלמת חקירה, אם סבר התובע שזו לא מוצתה עד תום. לאחר מכן, יכריע התובע בעניינו של התיק – אם התובע סבור שחומר החקירה אינו מגלה אשמתו של החשוד, יורה על סגירת התיק בעניינו מחוסר אשמה. אם התובע סבור, כי הראיות המצויות בתיק אינן מספיקות כדי להוכיח אשמתו של החשוד, יורה על סגירת התיק בהיעדר ראיות. אם התובע סבור, שיש די ראיות כדי להעמיד לדין את החשוד, יעמוד הוא בפני צומת נוספת ויכריע: האם יש עניין לציבור בניהולו של ההליך? אם לא, יסגור את התיק מטעמי חוסר עניין לציבור. בשלב זה, אם נסגר התיק, יקבל המתלונן הודעה על כך, ושמורה לו הזכות להגיש ערר על ההחלטה בתוך 30 ימים. הערר יוגש לגוף המחליט (תביעות, פרקליטות וכד'). אם כן, יגיש כתב אישום בהתאם לסמכות עניינית ומקומית. במקביל, אם החשוד עצור והתביעה סבורה שעליו להשאר במעצר עד תום ההליך, יתבקש גם מעצרו "עד תום ההליכים". לאחר כתב האישום, יוזמן הנאשם (מי שהיה החשוד) לדיון "הקראה", דיון בו יוקרא לו כתב האישום והוא יידרש להשיב לו – מודה בעובדות ובאישומים או כופר בהן. בפועל, כאשר נאשם מיוצג על ידי עורך דין, ינוצלו פרקי הזמן בין מועדי הדיון הקבועים למשא ומתן בין הצדדים, בניסיון לגשר על הפערים, ולהביא לתוצאה שתשביע רצונם של הצדדים. לאחר ההקראה, באם כפר הנאשם בחלק מהעובדות או בכולן, ייקבע התיק ל"הוכחות". זהו למעשה דיון של שמיעת ראיות הצדדים – תחילה התביעה תציג ראיותיה, ולאחר מכן הנאשם ועדיו, ככל שיש. נוסיף, כי ישנם הליכים נוספים העומדים לרשות הנאשם במשפטו – טענות מקדמיות שונות בנוגע לתקפות ההליך וסמכות בית המשפט וטענות הגנה נוספות, לגבי חומר הראיות או לגבי ענייני פרוצדורה שעורך דין פלילי יוכל להעריך אם יש בהן כדי לסייע לנאשם או לא. לאחר שמיעת הראיות יכריע בית המשפט ("הכרעת דין") – אם הוכח מעל ספק סביר שהנאשם ביצע את העבירה, הוא יורשע. אם הוטל ספק בראיות התביעה, או שלא נמצא שיש בהן די כדי להוכיח אשמתו, יזוכה הנאשם. באם הורשע, ייקבע דיון לשמיעת "טיעונים לעונש". במועד זה יציגו הצדדים טיעוניהם לעניין עונשו של הנאשם. בשלב זה יוכל הנאשם להביא לעדות עדי אופי, והתביעה תוכל להביא עדותו של קרבן העבירה. לאחר מכן, ינתן גזר דין בעניינו של הנאשם. חשוב לדעת, כי ישנם עוד אפיקי ענישה לבד ממאסר וקנס. זהו השלב בו יישלח הנאשם לבדיקה עם הממונה על עבודות השירות, למשל, כדי לבחון את התאמתו. בנוסף, במקרים מסוימים, ניתן אף לבקש לבטל הרשעה, באופן שלא יוותר כתם פלילי גם על מי שכבר נקבע שביצע עבירה. לאחר קביעת העונש, עומדת בפני הנאשם הזכות לערער – הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.
המדינה, הרשויות , הגופים הציבוריים לדוגמת שירות בתי הסוהר , משטרת ישראל והחלטות בתי המשפט כל אלה ואחרים שמעורבים במגוון פעולות בחיי היום יום .
תחום המשפט המנהלי עוסק בפרט מול גופים אלו .
משרד עורך דין רוני יאיר מתמחה בתחום המשפט המנהלי , בין היתר בייצוג אסירים בעתירות , בהקשר לתנאי המאסר/מעצר, הופעות בוועדות השחרורים ושמירה על הזכויות .
משרד עורך דין רוני יאיר מטפל במהלך הייצוג בתוכנית שיקום מתאימה , שינוי הגדרה של אסירים , שינוי מעמד בתוך כותלי הכלא לדוגמה הפיכה לאסיר עבודה , ובמידת הצורך יציאה לטיפולים רפואיים מחוץ לכותלי בית הסוהר .
משרד עורך דין רוני יאיר מטפל בהצלחה מרובה בכל הקשור במשפט המנהלי , הצורך בעורכי דין מנוסים ומומחים בתחום יביאו לתוצאה של הצלחה בטיפול מול הרשויות והגופים השונים במדינת ישראל .
נושאים בטיפול המשרד :
- ייצוג אסירים .
- ייצוג עצירים .
- עתירות (בג"צ) .
- הפרט מול הרשות .
עבירת שוד
שוד הוא למעשה עבירת גניבה המשולבת בשימוש באלימות (או מניעת התנגדות), או איום בשימוש באלימות לפני הגניבה, לאחריה או במהלכה. בפסיקה נקבע שכל קשר סיבתי בין האלימות לבין הגניבה, או ניסיון הגניבה, הופכת את העבירה ל"שוד" או "ניסיון לשוד".
מאחר ואין בחוק פרמטרים ברורים לגבי אותו קשר סיבתי, חשוב להסתייע בעו"ד על מנת להביא טיעונים בעניין זה וכדי להפחית מחומרת העבירה.
כאמור, די באיום באלימות כדי להחריף את עבירת הגניבה לכדי שוד, וגם בעניין זה אין החוק קובע חד משמעית "מהו איום באלימות", ושני הצדדים (המדינה והנאשם) יוכלו להציג טענותיהם בעניין זה בפני בית המשפט או במסגרת ההליכים המוקדמים לכך.
העונש המקסימלי על עבירה זו הוא 14 שנים, ואם היה השודד חמוש ("שוד מזוין"), או שהשתמש באלימות פיסית כלפי גופו של אדם אחר, יהיה העונש המקסימלי 20 שנים. נסיבה מחמירה נוספת היא מעורבות של מספר אנשים בביצוע השוד או פגיעה פיסית באדם תוך כדי מהלכו.
נסיבות אלה, כמו גם נסיבות נוספות כגון רמת האלימות שהופעלה, הפגיעה שנגרמה לקרבן, ערכו של החפץ שנשדד, יכולים להוות נסיבות מחמירות או מקלות לעניין הענישה. כבכל עבירה פלילית, קודם הענישה ישמעו גם נסיבותיו האישיות של מבצע העבירה ויילקחו בחשבון לצורך קביעת עונשו.
העבירה וסעיפיה מנוים בסימן ג' לחוק העונשין.
עבירת הריגה
הריגה הינה אחת מעבירות "גרם מוות", כלומר עבירות בהם מואשם אדם בגרימת מותו של אדם אחר. עבירות אלה מצויות בסולם (סקאלה) וההבחנה ביניהן נעשית על ידי בירור יסודות העבירה: היסוד הפיזי (העובדתי) והיסוד הנפשי. ונסביר:
בעבירת רצח, יש להוכיח תחילה את היסוד העובדתי, לפיו החשוד גרם למותו של אדם אחר (הקורבן) על ידי פעולה ממשית, וכי בין הפעולה המבוצעת למותו של הקורבן קיים קשר סיבתי, כלומר שהפעולה שביצע החשוד היא שגרמה למותו של הקורבן.
בנוסף, יש להוכיח את היסוד הנפשי; לכל עבירה יש "יסוד נפשי" משלה הנקבע בחקיקה ובפסיקה. בעבירת הרצח, נדרש יסוד נפשי מסוג של "כוונה תחילה", כלומר להראות שהחשוד התכונן לביצוע העבירה וכי התקבלה אצלו החלטה להמית את הקרבן. מובן, כי לכל אחד ממרכיבים אלה פרשנות מעמיקה ונרחבת מאד בפסיקה, ולכל מרכיב חשיבות גדולה בסיווגה של העבירה הפלילית.
אם מתקיים היסוד העובדתי (פעולה שהביאה למותו של אדם) אך לא מתקיים היסוד הנפשי (ההכנה וההחלטה), אזי אין זו עבירת רצח, אלא עבירת הריגה.
בעבירת הריגה, היסוד הנפשי הוא "מודעות בפועל", כלומר לא נדרשת כוונה להמית אדם אחר, אך נדרשת המודעות (הידיעה) שהדבר אפשרי נוכח הפעולות שביצע החשוד – או פעולות שלא ביצע, שכן עבירת הריגה יכולה להתקיים גם במחדל, ולא רק במעשה.
ההבחנה בין העבירות, במצבים סטריליים, נדמית קלה ופשוטה, אך מובן שבמציאות היא מורכבת ומלאת רבדים. עורך דין פלילי מטרתו להציג את המציאות כפי שחווה אותה החשוד, או הנאשם, באופן שפרשנות הדברים תסייע לו בצורה המיטבית – החל משלב החקירה, המשך בשלב השימוע קודם הגשת כתב האישום וכלה בניהולו של התיק בבית המשפט או בהליכים להסדר טיעון.
העבירה השלישית של "גרם מוות" היא עבירת גרימת מוות ברשלנות. היסוד הנפשי הנדרש הוא "רשלנות" – כלומר פעולה ש"האדם הסביר" (המוגדר בפסיקה נרחבת על ידי בית המשפט, ועליה ביקורות רבות) צריך היה לדעת שעלולה להביא לפגיעה באדם אחר.
באופן יחסי, זו עבירה קלה, שעונשה המקסימלי שלוש שנות מאסר, אך האם קו הגבול בינה ובין עבירת ההריגה, אשר הענישה המקסימלית עליה היא עשרים שנות מאסר, כל כך ברור ומובחן? לא תמיד. עורך דין פלילי מנוסה ומיומן המיטיב להכיר את הפסיקה הנרחבת יוכל לסייע לחשוד או הנאשם להציג את גרסתו בצורה הטובה והבהירה ביותר, באופן שלא יוחמר עמו ללא צורך.
חשוב גם לדעת, כי מתוכננת רפורמה מקיפה בתחום עבירות "גרם מוות" אשר צפויה להרחיב את הסקאלה, כך שבמקום עבירת הרצח תהיה "עבירת רצח בסיסית" ו"עבירת רצח בנסיבות מחמירות" ותיערך ביניהן הבחנה על בסיס היסוד הנפשי. בנוסף, במקום עבירת ההריגה ייקבעו שתי עבירות של "המתה": "המתה באחריות מופחתת" ו"המתה בקלות דעת", ותתווסף עבירת "גרימת מוות בהתרשלות" כשלב ביניים בין עבירות ההריגה (ההמתה) לבין עבירת גרם מוות ברשלנות.
עבירות רכוש
זוהי למעשה קטגוריה המאגדת עבירות שנעשות במטרה לפגוע ברכושו של אדם או לשלול את זכותו בהם. ישנן שתי קבוצות עיקריות בקטגוריה זו: עבירות הגניבה השונות, ועבירת הפריצה או ההתפרצות.
גניבה: ככלל, מדובר בעבירה שיסודה נטילת רכוש תוך שימוש במרמה, איומים (שאינם עולים לכדי שוד – ראה הרחבה בפרק הרלוונטי) או ניצול בעליו החוקיים של הרכוש ללא הסכמתו, מתוך כוונה לשלול ממנו את הבעלות על החפץ "לעולמים", כלומר – לתמיד.
הענישה בעבירת הגניבה הבסיסית מושפעת מנסיבות ביצוע העבירה, זהות הנאשם, זהות הקורבן וערכו הכלכלי, הציבורי, והחברתי של הנכס הנגנב. בנוסף, ישנם פרמטרים נוספים הנוגעים לאינטרס הציבורי שיש להם השפעה על מדיניות הענישה. כך, למשל, בעבר נקבע בפסיקה, כי תופעת גניבת רכב הינה "מכת מדינה" ובתקופה זו הוחמרו מאד העונשים על כך.
הענישה המקסימלית על עבירת הגניבה הבסיסית היא שלוש שנות מאסר.
בתוך עבירת הגניבה הבסיסית, קבע המחוקק עבירות שבמהותן חמורות יותר, הגם שבאופיין וביסודותיהן זהות לעבירת הגניבה.
גניבה בידי עובד ציבור – בשל הגישה הרבה שיש לעובדי ציבור לנכסי המדינה והציבור, האמון הרב לו הם זוכים מתוקף היותם עובדי ציבור, והאתיקה המוסרית הנדרשת מהם, מהוות נסיבות מחמירות לעבירת הגניבה, וזאת בשל האינטרס הציבורי לשמור על אמון הציבור במערכות השלטון ובעובדיו. כדי לסווג עבירת גניבה כעבירת "גניבה בידי עובד ציבור" יש להוכיח את זהותו של הגונב כעובד ציבור, כאשר לכך פרמטרים בחקיקה ובפסיקה, והיות הרכוש הנגנב – רכוש המדינה או רכוש שניתנה לעובד גישה אליו בשל היותו עובד ציבור. הענישה המקסימלית בגין עבירה זו הינה עשר שנות מאסר.
גניבה בידי עובד – בשל האמון האינהרנטי שמקבל עובד ממעסיקו, במסגרתו מקבל העובד גישה, לעיתים בלתי מסויגת כמעט, לרכוש העסק (מלאי עסקי, רשימת לקוחות, חשבון בנק ועוד), נקבע שעבירת גניבה ממעביד בידי עובד חמורה יותר מעבירת הגניבה הבסיסית. הענישה המקסימלית בגין עבירה זו הינה שבע שנות מאסר.
גניבה בידי מנהל – גם בעבירה זו, הנסיבה המחמירה היא האמון שניתן במנהל והגישה הנרחבת לנכסים שהוא מקבל תודות לאמון זה. ניצול מעמד המנהל לרעה, תוך הפרת האמון שניתן לו, חובת הזהירות, חובת תום הלב וחובת האמונים שהמנהל חב בהם כלפי החברה (ובפרט כאשר זו חברה ציבורית הנסחרת בבורסה – אז מחויב המנהל גם לבעלי המניות) מהווה נסיבה מחמירה לעניין העבירה. הענישה המקסימלית בגין עבירה זו הינה שבע שנות מאסר.
גניבה בידי מורשה – "מורשה" הינו מי שניתנה לו גישה לנכסים מתוקף תפקידו כשלוחו של הקורבן, או כמורשה מטעמו לטפל בנכס, ומי שבמסגרת גישה זו מעל באמון שניתן בו, וגנב את אותו נכס. הדבר מהווה נסיבה מחמירה לעבירת הגניבה הבסיסית, והענישה המקסימלית בגין עבירה זו הינה שבע שנות מאסר.
חשוב לדעת, כי החוק מבחין בין גניבה בידי מורשה לבין "נטילה" שאינה עולה לכדי גניבה, גם בהתקיימות יסודות עבירת הגניבה. מדובר בסיטואציות ספציפיות ושאינן שכיחות, אך מובן שעו"ד פלילי מיומן יוכל לאבחן אותן מיד ולהביא להקלה בענישה.
פריצה, כניסה והתפרצות: למעשה, מדובר באותה פעולה – כניסה בלתי חוקית למבנה במטרה לבצע עבירה. הכניסה יכולה להתבצע באלימות פיסית (שבירת חלון או דלת) או באלימות מילולית (איומים, קנוניה עם אדם שבתוך הבניין או תחבולה) או בכניסה "רגילה". חומרת הענישה נקבעת על ידי הסיווג בין "פריצה", שהיא כניסה אלימה או באמצעות תחבולה או קנוניה, ובין "כניסה", שאין לה אלימות נלוות לעצם הכניסה (אלא רק לעבירה עצמה).
בשל חומרת העבירה והפגיעה הקשה הנלוות לה, נקבע בחוק שגם מי שמחזיק מכשירי פריצה (ואף יהיו אלה אביזרים יומיומיים בנסיבות מסוימות), ואין לו הסבר סביר להחזקתם, מבצע עבירה שהענישה המקסימלית בגינה 3 שנות מאסר.
בשל הפרשנות הנרחבת שאפשר לתת לאירועים יומיומיים אלה – כניסה למבנים והחזקת חפצים שונים – רצוי שיהיה לצד החשוד או הנאשם עו"ד פלילי שיתלווה אליו החל משלב המעצר והחקירה, והמשך בשלבים מתקדמים ככל שיהיה בכך צורך. מסירת גרסה מדויקת, מתן הסברים נכונים והצגת טיעונים משפטיים מבוססים יכול לעשות את כל ההבדל עבור החשוד או הנאשם.
חשוב גם לזכור, כי לעבירות הרכוש ישנם גם הליכים נלווים, בהם נדרש סיוע מקצועי של עו"ד פלילי, ולעיתים אלה נזנחים באופן העלול לגרום נזקים רבים, ללא תלות באופן סיום ההליך, דוגמת חילוט או תפיסה.