בכל עבירה יש, מטבע הדברים, אקט של אלימות, אך "עבירות אלימות" הן כאלה המתבטאות באלימות פיסית מובהקת ופגיעה בגופו של אחר. בקטגוריה זו ישנו מדרג על פי רמת הנזק שנגרמה לנפגע, דבר שבדרך כלל מהווה אינדיקציה לרמת האלימות שהופעלה או על פי הנסיבות – זהות המתקיף או זהות המותקף.
תקיפה סתם – כל הפעלת מגע, ישיר או עקיף, על גופו של אדם אחר, מהווה תקיפה. בין אם מדובר בסטירת לחי, או ריסוס בגז פלפל, יכול הדבר לבסס את יסודות עבירת התקיפה. בעבירת "תקיפת סתם" אין צורך בהוכחת נזק כלשהו שנגרם לקורבן, ודי בעצם ביצוע ההתנהגות האלימה בהיעדר הסכמת המותקף. מה בעצם משמעות ההסכמה? מי מאיתנו מסכים שיופעל כלפיו כח? ובכן, ישנן סיטואציות כאלה. למשל, כאשר אנחנו משחקים כדורסל, אנו מסכימים שהשחקן היריב ינסה לבצע עלינו "חסימה". לכל היותר, נבקש "פאול"… מובן, כי יש גם גורמים הרשאים להפעיל כח על פי דין – שוטרים, רופאים וכיוצא באלה.
תקיפה הגורמת חבלה ממשית – בדומה לעבירת "תקיפת סתם" גם כאן מדובר בהפעלת מגע, ישיר או עקיף, על גופו של אדם אחר. ההבדל הוא בנזק שנגרם למותקף. "חבלה" אינה פציעה קשה, והיא יכולה להיות גם אדמומיות שנגרמת כתוצאה מאחיזת התוקף שלא הרפה, או סימן כחול שנגרם כתוצאה ממכת התוקף.
תקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה זו שונה מהאחרות בגלל הנסיבות ולא בגלל הנזק שנגרם למותקף. נסיבות מחמירות יכולות להיות כאשר ישנם שני מתקיפים המבצעים את העבירה ביחד, או כאשר התקיפה היא כלפי בן זוג (עבירות כלפי ילדים או הורים נפרדות מעבירה זו).
תקיפת עובד ציבור – עבירה זו שונה מהאחרות כאשר הנסיבות בה הן זהותו של המותקף, כאשר החוק מבקש להגן באופן מיוחד על עובדי ציבור משני טעמים עיקריים – רצון להגן על עובד הציבור בהיותו כזה (ולא פעם עומד חשוף לזעמו של הציבור בשל עבודתו), רצון להגן על עבודתו של עובד הציבור (במקרה כזה תהיה הענישה מחמירה יותר). בנוסף, ישנן נסיבות המחמירות את הענישה בתקיפת עובד ציבור – כאשר נעשה שימוש בנשק חם או קר, או כאשר התקיפה מבוצעת על ידי מספר תוקפים. הנסיבה האחרונה, המחמירה עוד יותר את הענישה, היא כאשר המותקף הינו עובד ציבור העוסק בטיפול באדם הנמצא בסכנה חמורה, או כאשר העובד עצמו עבד בחדר מיון.
חבלה בכוונה מחמירה – כאשר המתקיף מתכוון לפגוע בשלמות גופו או ברווחתו של המותקף. גם כאן, למרות שמה של העבירה, אין צורך בפציעה של ממש, אלא בכוונה המחמירה כשלעצמה. רוצה לומר, כי יסודות העבירה הן כוונתו של המתקיף לגרום לחבלה חמורה, נכות או מום, ואין צורך בהוכחת העובדה שנזק כזה אכן נגרם. הנסיבות המחמירות עוד יותר בעבירה זו, מתקיימות כאשר המתקיף עושה שימוש בנשק מסוכן, סכין או חומר נפיץ או חומצי במטרה לגרום לפגיעה. שוב, אין צורך בהיווצרות הנזק ממש כדי להשלים את יסודות העבירה. בסעיף זה נכלל סעיף משנה, המתייחס לגרימת
התפוצצות חומר נפץ – בעבירה זו אמנם נדרשת "תוצאה" (התפוצצות חומר נפץ) אך לא נדרשת פגיעה ממשית בגופו של אחר. אם אכן הוכח שנגרם נזק, אזי מדובר בעבירת פציעה או חבלה חמורה בכוונה מחמירה. בשל חומרתה של העבירה המעידה על כוונות חמורות מאד של התוקף, גם אם לא התממשו, נקבעו לה עונשי מינימום של 4 שנים לפחות, כאשר יש צורך ב"טעמים מיוחדים" כדי להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, לפחות כחלק מרכיבי הענישה.
חבלה חמורה – משמעות המונח "חבלה חמורה" טמון בפוטנציאל הפגיעה, כאשר החבלה שנגרמה הינה בעלת פוטנציאל לפגיעה פיסית קשה או מסכנת חיים.
פציעה – פצע, לצורך עבירות אלה, הינו פצע או חתך חיצוני, אשר נגרמת כתוצאה מפעולותיו של התוקף. בדומה לעבירת החבלה, יש צורך בקשר סיבתי בין התקיפה לבין התוצאה (הפציעה) כדי להשלים את יסודות העבירה. נסיבות מחמירות – בהקשר של עבירות אלה, הנסיבות המחמירות לענישה יהיו שימוש התוקף בנשק חם או קר, או כאשר התקיפה מבוצעת על ידי מספר תוקפים. נסיבה מחמירה נוספת אך נפרדת, היא כאשר התקיפה מבוצעת על ידי אדם כלפי בן משפחתו, לו נגרמת חבלה חמורה או פציעה.
חבלה ברשלנות – רשלנות היא התנהגות בה אדם גורם לנזק מבלי שהיה "מודע" לטיב מעשיו, או לתוצאות המזיקות של התנהגותו, או אי-התנהגותו (מחדל). גם עבירות אלימות יכולות להיעשות מתוך רשלנות, כאשר התוקף מתנהג באופן פזיז ורשלני, ומעמיד אחרים בסיכון (עבירות ההתנהגות) או גורם להם נזק ממש (עבירות התוצאה).